תאמין שאפשר לתקן

ברוח ימי התשובה בהם אנו עומדים, ישנו מקום לעשות חשבון נפש כלכלי – חישוב הכנסות מינוס הוצאות שווה לגירעון או יתרת זכות. בטור זה ברצוני לעסוק בצד הנפשי, התודעתי של חשבון הנפש.

השקפת העולם הכלכלית והיחס שלנו לכסף נובעים מדפוסי חשיבה עמוקים בנפש, שלא תמיד אנחנו מודעים להם. בכל בחירה והעדפה כלכלית שלנו, כמו בכל רצון לצריכה, ישנה אמירה פנימית שאנו אומרים לעצמנו. אין ספק שהיחס לכסף בבית בו גדלנו, משפיע רבות על יחסינו אליו כיום. אני פוגשת את זה הרבה מאוד בליווי המשפחות ב"מקימי", כאשר בדרך כלל ההשפעה אינה מודעת. המקום שתפס הכסף במשפחה, הקושי או הרווחה הכלכלית, וכן ההתנהלות החסכנית או הפזרנית, כל אלה משליכים על דפוסי החשיבה שלנו. לעיתים אנו מחקים את ההתנהלות שראינו בבית, ולעיתים לעומתיים ורוצים להתנהל הפוך ממה שראינו או חווינו.

אם גדלנו על קושי כלכלי, על מתחים זוגיים הנובעים מכך ועל אווירת דכדוך או כעס, אנחנו רוצים מאד שאצלנו זה יהיה אחרת. לא תמיד הרצון לשינוי עומד בקנה אחד עם ההצלחה שלנו ליישם אותו. חשוב ללמוד מה הסיבות המביאות לכך: לדוגמה, אדם שגדל בבית בו הפרוטה אינה מצויה, וההורים כל הזמן שידרו "אין לי", דיברו בקנאה רבה על אחרים, ואולי אף היו בעלי חוב לאורך שנים, מבחינתו לא קיבל את הצרכים הבסיסיים שלו. כשהוא מתבגר, בבואו לנהל חיים עצמאיים, רדוף בתחושות אותן ספג לאורך השנים. האמירות הפנימיות שהוא אומר לעצמו, נבנות בהתאם לכוחות הנפש שלו, למידת המודעות וליכולת הניתוח שלו. מי שגדל באווירה כזו, יכול להחליט שהוא יעשה הכל כדי להתפרנס, ואולי אף ישאוף לעשירות. הוא יגיד לעצמו שהוא לעולם לא יחסיר דבר מילדיו. בכל פעם שאשתו או ילדיו מבקשים ממנו משהו, הוא יתן ללא כל מעצור, שכן האמירה הפנימית שלו היא "אני לא אעשה מה שעשו לי", גם במחיר שימוש בכסף שאין לו, תוך הגדלת המינוס בבנק או לקיחת הלוואות. ולפעמים להפך- הוא יחסוך וימנע מעצמו או מהיקרים לו דברים חשובים, כי האמירה הפנימית שלו משדרת פחד מהעתיד, מסכנות ופאסימיות.

ישנם מצבים הפוכים, בהם גדלים ברווחה כלכלית, או בניהול כלכלי פזרני שאינו תואם למצב הכלכלי האמיתי. ההשלכות לשני מצבים אלה על האמירות הפנימיות של המתבגר הן עצומות.

מאחורי כל צורך כלכלי שלי, עומדת אמירה פנימית שמעריכה את הערך העצמי שלי, את האמירה שלי על עצמי. וכך גם אמירה פנימית שבוחנת ומעריכה את עצמי מול החברה. כמו בכל תחום מענייני התשובה, גם בתחום זה התיקון קיים, אפשרי ומעשי בהחלט.

השלב הראשון הוא המודעות. מומלץ מאד לקחת מעט זמן "להתבודד" על זה. להיות קשוב למהלכי הנפש שלי, לשמוע מהי האמירה הפנימית שלי, להבין מתי אני אומר לעצמי אמירה כזו, ומתי אני אומר לעצמי אמירה אחרת. כתיבת התובנות בהחלט יכולה להועיל לתהליך.

לאחר שלמדתי לזהות את האמירות הפנימיות שלי ולנתח אותן, אני צריך לחפש כלים לבצע את השינוי. אלו כלים תודעתיים בעיקר. לדוגמה, בכל קנייה שאני רוצה לקנות, כדאי לנסות להבין מהי האמירה הפנימית שמלווה לצורך, ואיזו אמירה פנימית נראית לי נכונה יותר להגיד לעצמי. לדוגמה, "אני רוצה לקנות שולחן חדש"- מהי האמירה הפנימית המלווה את הרצון הזה? אם אני מזהה שהרצון נובע מצורך אמיתי, המשפחה גדלה ואין מספיק מקום, הרגליים מתנדנדות והתיקון כבר אינו מועיל וכדומה, אז קדימה- ללכת על זה. אם האמירה שלי היא, לדוגמה, מי שנכנס לבית קולט מייד שאין לנו כסף, או 'ההוא' קנה אז גם אני 'צריך', או אולי זאת הדרך היחידה שלי לזכות באהדת אשתי/ילדיי, או מה יגידו הורי, או 'מגיע לי כי…' כל אלה מעמידים את הצורך בסימן שאלה.

תהליך זה הוא הכרחי בוודאי בצעדים כלכליים משמעותיים שאנו מבצעים בחיים, כמו רכישת דירה, רכישת רכב, שיפוץ הבית ועוד, אבל גם בדברים יומיומיים שגרתיים מומלץ מאוד לזהות את האמירות הפנימיות שלנו. לקנות 'מעדני חלב', לשלוח את הילדים לחוגים, להתלבש כך או אחרת… בדרך חשיבה זו העברתי תהליך אימון בו העברנו את התת מודע אל המודע. למדנו לזהות את האמירה הפנימית ובסופו של דבר ההחלטה תהיה בהתאם לתהליך. צעד אחר צעד אנחנו משנים את דפוסי החשיבה. מכאן הדרך להתנהלות כלכלית נבונה יותר, תהיה הרבה יותר קצרה.