בין הדברים הרבים שקרו השבוע היו שניים. האחד – ציינו שנה לבחירות. השני – כותרות העיתונים שוב רעשו נוכח דוח חדש של מרכז אדווה שהזכיר לכולנו את הפערים החברתיים ונתוני העוני שמוטחים שוב ושוב בפני אומת הסטארט-אפ.
סמיכותם של שני האירועים האלה ומידת הרלוונטיות שלהם זה לזה התחדדה בעקבות ראיון נוסף שהעניק השבוע שר האוצר יאיר לפיד, בו שב וחזר על אותה אמירה ששגורה בפיו לאחרונה – מי שאחראי על הילדים הם ההורים ולא המדינה, תוך שהוא מוסיף כי תפקיד הרווחה אינו לעצור את העוני אלא להוציא אנשים מן העוני על ידי חינוך, טיפול ברעב וכו'. אלא שהדוח של מרכז אדווה חושף שהממשלה שמציינת שנה כיום להיבחרה לא עומדת באף אחד מתפקידיה ולמרות ששר האוצר מדבר על עתיד וורוד תוך שלוש שנים, נראה כי אין באמת ראייה לטווח הארוך. כאשר 3/4 מהשכירים מרוויחים פחות משכר המינימום וכאשר רשת הביטחון הסוציאלי הישראלית זוכה למימון הנמוך מכלל הארצות ה- OECD – קשה לראות אופק מעודד יותר בדמותה של הממשלה החדשה שנבחרה על גלי הסוגיות החברתיות.
הגם שלחזונו של השר לפיד יש היגיון, נראה כי בעוד הממשלה בוחרת למשוך את ידיה ממקומות מסוימים, היא אינה מספקת את הפתרונות והאמצעים הדרושים על מנת להגשים את אותו חזון שיוציא אנשים מהעוני.
וכך בעוד הממשלה מקצצת את קצבאות הילדים תוך הצהרה שהן מנציחות את העוני, היא אינה מעמידה פתרון חלופי שיסייע לאותן משפחות שהקצבאות עבורן בגדר אוויר לנשימה. בשנה החולפת לא ראינו פתרונות שיסייעו לעיניי ישראל לצאת מהעוני בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות, עליהם אמונים אנשי מפלגתו של לפיד. כך לדוגמה הרפורמה שיצאה לדרך בשבועות אלה במערכת החינוך, דווקא בחרה להותיר את שלב הטיפול בפערים החברתיים למועד מאוחר יותר, ובכך להמשיך ולהנציח את הפערים הקיימים. בגזרת הרווחה אנחנו עדים להמשך הצמצום של השירותים החברתיים. בגזרת הבריאות גדלים הפערים בין העשירונים העליונים לתחתונים בנגישות לשירותי בריאות ואיכותם, ורק הודות לחורף רגוע יחסית המדינה לא רועשת על עניין הזקנה שבמסדרון בית החולים.
התוצאה המצערת שנוצרה היא כי משפחות רבות מוצאות עצמן בחלל שנוצר בין הקיצוצים להעדר הפתרונות – הפערים בין קבוצות האוכלוסייה רק הולכים וגדלים ומדיי יום נחשפים נתונים קשים נוספים אודות פרצופו של העוני, כפי שהם מוצגים בדוח של מרכז אדווה. כמובן שהפערים המדוברים הינם תולדה של מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, אולם נכון להיום הם מוטלים בפתחה של הממשלה הנוכחית והיא אינה יכולה להתעלם מאחריותה לתקן את המצב.
כחלק מעבודתי אני עוסק בטיפול יומיומי עם משפחות שלעיתים מגיעות לפת לחם וחובות עתק כתוצאה מחוסר ניהול נכון וראיה לעתיד, מעבר לבעיות האמיתיות של יוקר המחייה. אך כפי שהזכרתי קודם ראוי היה לו מערכת החינוך, שראשיה מדברים הרבה אך לא עושים מספיק על מנת להביא לשינוי אמיתי, ישלבו למידה להתנהלות כלכלית בריאה ונכונה אשר תהיה תחילתו של הפתרון לבעיות החברתיות.
כולי תקווה שנוכח התזכורת למצבם הקשה של רבים מאזרחי המדינה שסיפק דוח מרכז אדווה לממשלת ישראל, ישכילו קברניטיה להסיק את המסקנות הנדרשות לקראת שנת כהונתם השנייה. שכן כולנו רוצים מנהיגים עם חזון לאופק טוב יותר, אבל גם כאלה שידאגו שנגיע אליו בבטחה.
