רו"ח תמר מיכלסון מעמותת מקימי: "יותר מתמיד, פורים השנה קורא לנו להתכנס פנימה ולהתחבר למהות. מצוות הפורים יכולות לתת לנו נקודות מבט כלכליות וחינוכיות, אותן ניקח איתנו לכל השנה"
פורים ביום שישי הוא פורים מאתגר משהו. אך נראה שאם כבר פורים כזה, עם הגבלת התקהלות ומסכות שהן כבר מזמן לא תחפושת, אז יום שישי אפילו עדיף ומפחית קצת את הדיסוננס.
עם זאת, את מהותו של חג פורים, על מצוותיו המיוחדות, אף קורונה לא תיקח לנו. אין ספק שהאתגר השנה הוא לצלול פנימה, למהות הדברים, להתחבר לתוכן ולקחת איתנו כצידה לדרך את העומק המתוק הזה.
אפשר להסתכל על מצוות פורים מכל מיני זויות. בחרתי להתבונן בהן במשקפיים כלכליות – חינוכיות, בהשראת ההרצאה שהעברתי השבוע בפרויקט השבועי 'זומקימי' של עמותת מקימי בשיתוף מועדון 'שווה כסף' מבית ערוץ 7 בנושא "חינוך פיננסי לילדים".
בהרצאה דיברנו על המחויבות שלנו, כהורים, לתת חינוך פיננסי לילדים שלנו. מחויבות הנובעת הן מהתפיסה התורנית הלכתית: תפיסה שרואה כסף כחלק מהותי מהחיים שלנו, שמנחה אותנו "חייב אדם ללמד את בנו אומנות" ושמגדילה לעשות וטוענת ש"עני חשוב כמת". והן מכך שמחקרים הראו שהדבר המשמעותי ביותר שיכול לנבא הצלחה כלכלית הוא התנהלות כלכלית נבונה של ההורים ותיווך שלה לילדים. בנוסף, כאשר אנחנו אלה שמלמדים את הילדים שלנו ומתווכים להם את העולם הכלכלי, אנחנו זוכים לעבור איתם תהליכים מרתקים ומעניינים, להיות הורים 'שאילים' שיש רלוונטיות להתייעץ איתם ולשתף אותם ובעיקר להכניס לתוך החינוך הכלכלי הטכני גם את הערכים הרכים והעדינים יותר שאנחנו רוצים להוסיף, ערכים שניתן ללמוד על חלקם מתוך מצוות הפורים, כפי שנפרט בהמשך.
שאלנו מתי הגיל הנכון להתחיל בחינוך פיננסי? הבנו שכמו בכל תחום חינוכי, חינוך ילדים מתחיל מהחינוך העצמי, מההתנהלות הנבונה שלנו, ההסכמה והרצון ללמוד מה שאנחנו לא יודעים. השלב הבא הוא להתחיל לתווך לילדים, אפילו קטנטנים, את הפעולות הכלכליות שאנחנו ממילא עושים לידם. כמו: השוואת מחירים בסופר, ספירת עודף בחנות המקומית. ככל שהם גדלים לשתף אותם, ברמתם כמובן, בניהול סדרי עדיפויות כלכליים ומשפחתיים, לתת להם לבחור מה לעשות בתקציב מסוים, כמו תקציב לחופשה, כאשר זה נראה לנו מתאים. כשילדים מתחילים להחזיק כסף משל עצמם יש לנו הזכות והחובה ללוות אותם בזה: לעזור להם לחשוב על מטרות לכסף, ללמד אותם מצד אחד להנות ממנו בהווה ומצד שני לחשוב קדימה. לאפשר לילדים לפגוש את התסכול כשהם רוצים משהו שאין עבורו תקציב ולעודד אותם ליזום ולייצר הכנסות בעצמם, במקום להישאר בהשלמה פסיבית. כמובן שזה חייב להיות תוך שמירה על איזונים בין העיסוק בכסף לשאר החיים: לימודים, חברה ומשפחה. לסיום דיברנו על חינוך כלכלי לילדים בזמני משבר ומצוקה. כשאנחנו מחנכים בזמן רגיל זה נראה אוטופי ונפלא, אבל כשהמשפחה נקלעת לסחרחורת כלכלית, הרבה יותר קשה לשדר לילדים את המסר האופטימי הזה. הצענו להתייחס למצב הזה כמו שעולם הפסיכולוגיה מתייחס היום לילדים שחיים בצל הורה חולה: ילדים חשים את האוירה בבית גם אם לא מדברים על הדברים בגלוי וההסתרה מעלה את רמת המצוקה. לכן נכון יותר לשתף את הילדים, עם כל הכאב ולפי קצב השאלות שלהם ובלי להעמיס עליהם מידע עודף. המטרה שלנו היא לצאת מהמשבר הכלכלי בחווית: "עשינו את זה יחד וצמחנו כמשפחה" ובתודעה שאפשר ונכון לתקן ולגדול מטעויות.
אז איך באמת אפשר להתבונן במצוות פורים וללמוד מהן גישה כלכלית – חינוכית ברוח יהודית?
מקרא מגילה המצווה שמלווה אותנו פעמיים בפורים: בערב, עם הרעשנים והצלצולים והילדים המחופשים שיוצאים ונכנסים תוך כדי, ובבוקר, לרוב בקצב מהיר ושקט יותר, אולי עם הזדמנות לקרוא מנקודת מבט פנימית יותר. מה בעצם אנחנו עושים בקריאת מגילה? מספרים את הסיפור! שמעתי פעם ממורה יקרה הסבר יפה למהות המשפט "שבעים פנים לתורה": לסיפור ההסטורי יכולות להיות גרסאות רבות, אשר כולן משקפות באיזו שהיא צורה את מה שקרה שם. כדי להתחבר לזה ניקח רגע דוגמא מציאותית: אם נפתח את אתרי החדשות והעיתונים יום אחרי אירוע משמעותי, נגלה שיש כל מיני גרסאות למה קרה באירוע. האם יש כתב אחד שצודק וכל האחרים משקרים? סביר יותר להניח שכל כתב כותב את נקודת מבטו, את הניואנס שתפס את תשומת ליבו ואת הנרטיב שהוא בוחר להכניס לתוך העובדות. כדי לדעת מה באמת קרה שם (למי שזה חשוב לו), נצטרך לקרוא את כל הגרסאות ולהשלים באמצעות הדמיון את הסיפור השלם. גם אז, לא בטוח שנדע 'מה בדיוק קרה שם', אבל נדע מה הכתבים חוו או רצו לספר לנו על מה שקרה שם.
בקריאת המגילה אנחנו בעצם קוראים את הנרטיב שמרדכי ואסתר, כותבי המגילה, רצו להעביר לנו. הם בחרו לכתוב את הסיפור מנקודת מבט מעניינת מאד: מצד אחד נקודת מבט אמונית, שמתבוננת בסיפור של העם היהודי בתוך גלות פרס ומדי ומראה את הקשר העמוק שעובר כחוט השני בין המאורעות השונים. מצד שני נקודת מבט של טבע, של היעדר שם ה' במגילה. סיפור המגילה, בעיני, הוא איזון דק ועדין בין אמונה עמוקה בהשגחת ה' והנהגתו אותנו לבין הצורך לפעול בפשטות במציאות הארצית.
ובצד הכלכלי חינוכי: ההתנהלות של האדם המאמין בעולם הכלכלי היא בדיוק ההליכה הזו על הקו הדק שבין השתדלות לאמונה, בין פעולה בעולם המעשה: יציאה לעבודה, צמצום הוצאות, חסכון וכל שאר הדברים הנדרשים לצורך איזון ושלווה כלכליים, לבין אמונה שלמה שמזונותיו של אדם קצובים, שה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. לא פעם ראיתי משפחות שהגיעו במצוקה כלכלית גדולה, ללא פתרון ברור ונראה לעין, אבל הם התחילו לפעול ולהשתדל. לפעמים אפילו רק באו לייעוץ, עשו צעד, פתחו פתח כחודה של מחט ודברים התחילו להסתדר: האיש קיבל הצעת עבודה משתלמת יותר שהכניסה את הסכום החסר, הדודה שחתמו לה ערבות ובגלל זה נקלעו לחוב גדול קיבלה ירושה והחזירה סוף סוף את הכסף. גם כאן, הניסים הקטנים והגדולים הללו, לא יחזיקו את המשפחה באיזון ללא המשך עבודה וללא השתדלות שלהם להשתמש בזריקות הכח הללו באופן נכון ומקדם. הוא אשר אמרתי: איזון תמידי ועדין בין אמונה להשתדלות.
כאשר מדברים על חינוך פיננסי לילדים, בעיני אחד הבסיסים שצריך לחיות אותם וכמובן לשקף ולהקנות לילדים זה האיזון העדין הזה: לעודד אותם לנהל את הכסף שלהם, ליזום, לעבוד ולהרוויח, ובו זמנית ללמד אותם לשמוח במה שיש, להנות מהקיים, לספר לעצמם סיפור חיובי גם אם דברים לא הסתדרו בדיוק כמו שהם תכננו.
לתרומה לעמותת מקימי לסיוע כלכלי למשפחות לחצו כאן>>
משלוח מנות נועד להרבות אחווה ורעות בעם ישראל. אנשים משתפים משלהם ונותנים לאחרים וגם לומדים לקבל מהזולת, לא כחלשים, אלא כחלק מהכלל. על שולחן הסעודה מוגשים מאכלים שהגיעו ממטבחים שונים ומזכירים לנו, גם כשאנחנו יושבים ואוכלים בבית, את השייכות שלנו לקהילה, את הקשר שלנו עם חברים, את הדאגה גם לאנשים הבודדים, השקופים.
העולם הכלכלי יכול להיות קר וקשוח, הישרדותי ואנוכי. אבל תפקידנו להכניס לו חמימות, רכות וחשיבה על אחרים: שיתופי פעולה עם קולגות ומתחרים לכאורה, שמחה בהצלחתו של הזולת, פרגון הדדי לאנשים שעובדים איתי, מכתבי תודה למי שנתן לנו שירות עם העתקים למנהל שלו, לדעת להתייעץ ולהיעזר ועוד. כמובן שנתווך את זה לילדים שלנו: נשתף אותם באירועים שחווינו ובתגובה שלנו אליהם, נלמד אותם לפרגן, להודות, להרבות אחווה ורעות וכך לחיות בעולם טוב יותר.
מתנות לאביונים זו המצווה שבעיני היא לב הפורים. נודעה לעזור לעניים לעבור את החג בשמחה, לסעוד סעודת פורים בשפע ובשלוות נפש. מצווה שעוד יותר מוציאה אותנו מעצמנו לחשוב על הזולת. מצווה שמתחברת לכל הנושא של צדקה: החיוב גם על עני לתת צדקה ממה שיש לו, ההנחיה לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו". כלומר: לפי הצרכים שלו ולא לפי הסולם שלנו, המדרגות השונות במתן צדקה, "עשר בשביל שתתעשר" ועוד שלל זויות מרתקות של מצוות צדקה.
חיים בעולם הכלכלי בעמדה של 'נותן' צובעים את כל החוויה הכלכלית, ואפילו את ההתנהלות הכלכלית, בצבעים אחרים, עליזים וחיוביים. פגשתי אנשים שמתקיימים מקצבאות נכות, אבל מקפידים לתת משהו קטן לצדקה. אנשים שבאמת אין להם איך לתת כסף לצדקה אבל מתנדבים ותורמים מזמנם ומכישוריהם. לראות את האור בעינים של מי שזכה להיות בנתינה, זו חוויה מרגשת ומכוננת! נלמד את הילדים שלנו תמיד להיות מהנותנים: לתת צדקה, לחשוב על מי שאין לו, לתרום מזמנם ומכישוריהם, לא רק למטרות רווח. (כשהייתי נערה אמא שלי תמיד אמרה שלעשות בייביסיטר זה הרבה יותר מלהרוויח עוד כמה שקלים, זה לתת להורים מרחב נשימה ויכולת לצאת).
משתה ושמחה והחיבור של זה ל'חייב איניש לבסומי' סוגר לנו את מצוות פורים עם היכולת להיות בהווה, לחיות עם מה שיש ולשמוח בו כאילו אין התמודדויות. שיכור רגיל לא שוכח את הקשיים שלו, הוא פשוט מפסיק לחשוב קדימה. שיכור חי את ההווה (לטוב ולמוטב), נהנה מהמוסיקה, מהחברה, מהאוכל ומהיין. לא חושב על החובות לבנק או על ראיון העבודה שהיה אתמול ועדיין לא התקבלה תשובה. באופן כללי היהדות 'מקדשת' סעודות משפחתיות: ארוחות שבת, אכילה בסוכה וכדומה. היכולת לעצור את שתף החיים, לשבת יחד לאכול ולחוות הנאה למרות אתגרי החיים, היא כלי כל כך משמעותי בחיים שלנו!
לראות את הטוב ולהנות ממנו בעולם כלכלי תחרותי זה מה שהופך אדם ממהות של 'עני' למהות של 'עשיר'. לא כתוב: איזהו מאושר? השמח בחלקו, אלה: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". עשיר אמיתי מפסיק להסתכל החוצה, על מה שיש לאחרים, מתמקד בצרכים הפנימיים והאמיתיים שלו ושל משפחתו, נהנה מכל מה שכן יש לו, וכמו שיכור "נתקע" בטוב ויודע לשים את הקושי בצד. ילד שחי בתחושת שפע, הוא לאו דווקא ילד שיש לו כל מה שביקש, אלא ילד שיודע לשמוח במה שיש לו, להנות עד הסוף ממה שקנה בלי להצטער על כך שבזבז, לחסוך ולהגשים מטרות ולשמוח שמחה פשוטה של חיים פשוטים.
מאחלת לי, לכם ולכל עם ישראל: פורים שמח! עמוק ופנימי! שמשליך לכל השנה את העושר והמתיקות הטמונה בו.
לתרומה לעמותת מקימי לסיוע כלכלי למשפחות לחצו כאן>>
*** תמר מיכלסון הינה רו"ח ויועצת לכלכלת המשפחה בעמותת מקימי ***
לקריאת הכתבה בערוץ 7 לחצו כאן>>
