יום רביעי בערב בבית משפחת כהן. נותרו עוד שבועיים לערב ראש השנה, והמצב מתוח. אלה ימים של חוסר ודאות ואווירת המלחמה מורגשת יותר מתמיד. לפתע, הם מופיעים על סף הדלת – בלי התראה מוקדמת, ללא אזעקת "צבע אדום". הם יצאו מהמנהרה שנחפרה תחת בית המשפחה בשנים האחרונות והם תופסים מכל הבא ליד. שני הילדים הקטנים נכנסים לפאניקה ומתחילים לבכות, וההורים נותרים חסרי אונים אל מול המצב.
אין מדובר במנהרת טרור או בסיפור נוסף ממבצע 'צוק איתן', אלא במלחמה אחרת. המנהרה היא אחת ממנהרות העוני הרבות שנכרו בשנים האחרונות תחת רגליהן של משפחות רבות במדינת ישראל. אחרי שנים של קסאמים של חובות מכל עבר, ופצמ"רים של הודעות לפני עיקול, צצו ממנהרת העוני פקידי ההוצאה לפועל בפתח ביתה של משפחת כהן והחלו לעקל חלק נכבד מרכוש המשפחה לעיניהם של הילדים.
תוצאות הסקר שערך משרד הרווחה ושפורסמו השבוע, ולפיהן 53% מהישראלים סבורים שאין לגעת בתקציב הרווחה לשנת 2014 ו– 68% סבורים שיש להגדיל את צבאות הזקנה הנוכחיות, לא מותירות ספק שעם ישראל כבר הבין שסיפורה של משפחת כהן הוא אחד מני רבים וכי אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת עוני.
אבל כשקברניטי הממשלה וראשי מערכת הביטחון עסוקים מתמיד במצב הביטחוני, נראה שעתיד תוצאות המלחמה הזו עגום מתמיד. כאשר ראשי מערכת הביטחון הגישו לממשלה את החשבון הסופי של מבצע 'צוק איתן', שהסתכם בתשעה מיליארד שקלים, השרים לא חשבו פעמיים והחלו בקיצוץ רוחבי בתקציב המשרדים השונים כדי לכסות את העלות. אבל כאשר ועדת אלאלוף הגישה לממשלה את החשבון הסופי של המלחמה בעוני, שהסתכמה בשמונה מיליארד שקלים, היא זכתה להתעלמות מוחלטת, שלא לומר גיחוך מוחלט תוך אמירה שאין בנמצא התקציב הדרוש.
מדינת ישראל למודת המלחמות והקרבות, מתמודדת מאז הקמתה עם אויבים רבים וסכנה ביטחונית. יחד עם זה, נראה שעכשיו יותר מתמיד על הממשלה והעומד בראשה להבין שהאיום הביטחוני כבר אינו עומד לבדו, וכי מלחמת העוני מאיימת על הציבור הישראלי מבית, כשמצבם הכלכלי של רבים מאזרחי המדינה הולך ומידרדר.
אין מדובר באיום על דרום הארץ או על צפונה בלבד, אלא בסכנה המרחפת מעל ראשן של משפחות ברחבי הארץ כולה. תקציב הרווחה מיועד בראש ובראשונה לסייע לשכבות החלשות ביותר בציבור הישראלי, אשר עבורן המלחמה הכלכלית היומיומית והחשש לעתיד ילדיהן ממשיים הרבה יותר מכל איום ביטחוני. כשהמקרר ריק ופקידי ההוצאה לפועל צצים ממנהרת העוני ומתדפקים על דלתה של משפחת כהן, אין מי שיציל אותה שכן ממשלות ישראל לדורותיהן לא השקיעו את התקציבים הדרושים בפיתוח כיפת ברזל של רווחה וחוסן כלכלי.
דווקא כבן למשפחת השכול אשר איבד אח בפיגוע טרור לא קל לי לומר דברים הנוגעים לתקציב הביטחון וודאי שאני מכיר בחשיבותו, אבל כמי שפוגש מדי יום את המשפחות המצויות בשדה הקרב של מלחמת העוני, דווקא עליי מוטלת האחריות לזעוק את זעקתן. עם פרסום תוצאות הסקר, קרא שר הרווחה לאנשי משרד הביטחון לקחת אחריות חברתית בכל הנוגע לתקציב, אבל ספק אם ראשי מערכת הביטחון ייזמו או אף יסכימו לקיצוץ הנדרש בתקציבם. לכן משימה זו מונחת בראש ובראשונה לפתחם של ראש הממשלה ושר האוצר, העומד בראש מפלגתו של שר הרווחה.
כולי תקווה שהם יהיו אמיצים מספיק כדי לשבור את מעגל הקסמים שסביב תקציב הביטחון ולצאת לקרב במלחמת העוני, שכבר מזמן מתנהלת בהעדרם ונכון לעכשיו אנו מפסידים בה.
