חגי תשרי ומסר לימי הקורונה

ראש השנה, יום כיפור, סוכות…לכל חג מחגי תשרי יש משהו רוחני ללמד אותנו לכל השנה, אבל מה אפשר ללמוד מכל אחד מהחגים על התנהלות כלכלית נכונה? ואיך אפשר בכל זאת לשמוח בתקופת הסגר?

חודש תשרי, איזה חודש נפלא! מעלין בקודש ולא מורידין. איי, אבל יש את יום כיפור שהוא ה"קודש קודשים", ומשם אפשר "רק לרדת". האמנם?

לעניות דעתי, אין ספק שסוכות – חג שמחתינו הוא השיא! ולמה?

הרי ראש השנה הוא יום הדין, ומי לא מפחד להגיע בפני שופט בשר ודם…לא מפני יראתו, אלא מפני פסק הדין בסוף. אפילו התובע אינו בטוח שתביעתו תתקבל על ידי השופט.

יום כיפור- יום של חשבון נפש, בו אנחנו עורכים מאזן כמו כל בעל עסק. בלי מאזן שנתי (לפחות), מנהל העסק לא ידע מה מצב העסק שלו- האם הוא במצב שיכול להרחיב את העסק, או חלילה במצב בו הוא חייב לצמצם את פעילותו.

ואז מגיע חג הסוכות. לא אימה, פחד, או דין, אלא רק שמחה! עד כדי כך שאפילו השינה בסוכה היא מצוה. איפה ניתן לקיים מצוה אפילו בשינה?!

אז אני שואל: מה עדיף? לרעוד מפחד ולעשות חשבון נפש, או שמחה בלי גבולות? אני מניח שתשובתו של כל נשאל תהיה שמחה- שמחה אמיתית, לא הוללות ולא הפקרות, ושיא השיאים – שמחת תורה!

אם נשליך את חגי תשרי על מצב הכלכלי בעת הזאת, מה נוכל ללמוד מכל חג?

ראשית, ראש השנה: בכל שנה עסק, מדינה, או כל גוף כלכלי בונים תוכנית תקציב שעל פיה הם מתכוונים, מתפללים ומקווים להתנהל נכון. גם בניהול כלכלת המשפחה, חייבים לבנות תקציב של הכנסות והוצאות הבית, שיהיה הבסיס לניהול כלכלה תקינה ונבונה, ובימינו אנו- על אחת כמה וכמה. הלימוד החשוב שאפשר ללמוד מראש השנה ומתאים לכל אדם המקבל כסף, ובמיוחד בתקופת הגל השני של הקורונה, הוא לבנות ולתכנן תקציב. שנית, יום כיפור: זה הזמן לבדוק את התקציב של שנה שעברה ולנתח את תוצאותיו- מה הצליח, ומה לא. גם בימים אלה, אנחנו צריכים לבדוק מה אפשר לקנות, במה צריך להצטמצם, ואלו פעולות נדרשות כדי "להתאים את העסק" למצב המשתנה (כלכלת הבית היא עסק לכל דבר!) ולמציאות החדשה בעת הזאת. עריכת מאזן כלכלי, הוא הלקח שנוכל ללמוד מיום כיפור.

ועכשיו אני שואל- סוכות הוא "זמן שמחתינו", אבל איפה השמחה? לא רק שיש הרבה מובטלים, גם הסגר… ובעת כתיבת שורות אלו, אולי יוחמרו כללי הסגר עוד יותר, אז איך אפשר לשמוח בכלל?!

מצד אחד, אנחנו מגיעים למשפט מלאים אימת הדין ועושים חשבון נפש, שזה דבר מומלץ לעשות בכל יום. אבל מצד שני, השמחה- מה יהיה איתה? למה היא לא פשוטה לי? מה חסר לי? מה מפריע לי להיות שמח?

לדעתי, התשובה היא אחת… אני!

האם בעבר כשהיתה לי משכורת, והעסק הצליח והכל היה "דבש", הייתי שמח, או היו לי תלונות וקיטורים? ברור שאם אפילו אז לא הייתי שמח, בוודאי שהיום במצב "על הפנים", אי אפשר להיות שמח. אבל אם אני מאמין שמצבי טוב ומסתפק במה שיש, ובמילים "כלכליות"- חי בהתאם לאמצעים שלי, בלי הלוואות, בלי גמ"חים ובלי חובות, אז אין יותר שמח ממני. אני מנהל את כספי ולא הוא מנהל אותי. עד השנה, החגים היו מירוץ ולחץ, חג רודף חג ואין זמן להתבונן ולהתכונן מבחינה רוחנית ומבחינה כלכלית. אבל בימים אלו של חודש תשרי, אנו כעם ישראל כולו וכל אחד בפני עצמו, מקבלים הזדמנות דווקא בימי הסגר "לחיות את החגים" לפי המתכון שהוזכר לעיל. השנה קיבלנו הזדמנות נפלאה לשבת "להתבודד" ולהתבונן מסביב ולברך על הטוב שיש לנו. על הטוב שאנחנו זכינו לגור במדינת ישראל- שרק לפני 70-80 שנה היתה בגדר חלום. על הטוב שניתן לחגוג את חגי ישראל בלי לפחד מפיטורים עקב היעדרות בימי החג. על שמדינת ישראל היא מעצמה כלכלית, צבאית , טכנולגית וחקלאית. על ילדי שמדברים עברית. על שאני זוכה להסתובב באופן חופשי עם כיפה על הראש וציצית מחוץ למכנסיים. ויש עוד הרבה טוב עליו להודות…

כן, כרגע "המצב לא הכי", אבל אפשר גם אחרת! תתבוננו תסתכלו על הטוב ובע"ה הכל טוב ויהיה עוד יותר טוב.

ולסיכום, ימי הסגר הם הזדמנות נפלאה של פעם במאה שנה "לפתוח את הראש", להסתכל, להנות עם המשפחה, לטפל בכל אותן מטלות שתמיד נדחות, ולשבת בנחת בשמחה ולהתבונן על כל הטוב שיש, ומה שעוד מחכה לנו בעתיד. (הרי להתעצבן ולכעוס לא יקל על כללי הסגר). סוכות חג שמחתינו… וכפי שחכמינו אמרו: איזהו עשיר…השמח בחלקו! חג שמח!