הטובה, הרעה, והקורונה

הקורונה הביאה לשינויים מרחיקי לכת בכל התחומים. אחד מהם, הוא שוק העבודה. האם השינויים האלה יעכבו נשים מלהתקדם? או אולי בכלל יצמצמו את הפערים המגדריים בתעסוקה?

זה לא סוד שמגפת הקורונה מהווה השפעה עצומה על שוק התעסוקה המקומי והבינלאומי. החלוקה בין עובדים הנחשבים לחיוניים לבין כאלה שאינם, ובין אלה שיכולים לעבוד מהבית לאלה שחייבים אנשים אחרים פיזית, יכולה להכריע לטוב או למוטב. אבל, אם בוחנים את העניין יותר לעומק, ניתן לראות שמעבר לחלוקה המעשית שהצגתי, קיימת גם חלוקה אחרת – חלוקה בין גברים לנשים.

כך למשל, מאז ה-1 למרץ השנה, 56% מהתביעות לדמי אבטלה הוגשו בידי נשים, לעומת 44% שהוגשו בידי גברים. בנוסף, ניתוח שערך משרד האוצר בקרב 778,000 דורשי עבודה מ-1 במרץ עד 5 באפריל השנה, מצא שהסיכוי של נשים להיות מושבתות מעבודה, גבוה בממוצע ב 5.5% בהשוואה לגברים.

כל זה יכול לגרום לחשש אמיתי כי בטווח הארוך, משבר הקורונה יפגע בתעסוקת נשים, ויגדיל את פערי השכר בין המגדרים. למה זה קורה בכלל? אחת התשובות היא, שמאחר שנשים גם ככה מרוויחות פחות מגברים, הן אלה שנשארו בתקופת הקורונה לטפל בילדים בבית בתקופה בה מסגרות החינוך היו סגורות, וכך גדל הסיכוי שיצאו לחל"ת, יקוצצו בשעות העבודה או יפוטרו ממקום עבודתן.

תשובה נוספת יכולה להיות במחקרים שמצאו כי נשים משקיעות בעבודות משק הבית פי שניים יותר זמן בממוצע מגברים, ומשקיעות בממוצע בטיפול בילדיהם 65% יותר מגברים, בלי קשר למקום עבודתן או השכלתן. פרופ' תמר שגיא מהחוג לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי טוענת שזה יכול לנבוע ממבנה שוק העבודה, שמתגמל משפחות על כך שגברים לא נמצאים בבית, מזה שרבות מהפגישות צריכות להיות במקום העבודה והעבודה עצמה היא על חשבון הזמן עם הילדים.

כל זה מייצר מציאות בה גם אם גברים רוצים להיות שותפים פעילים יותר במטלות הבית ובגידול הילדים, הם לא יכולים.

אז איך הקורונה כן תרמה לנו?

במקרה הזה, אחד השינויים המהירים שהקורונה הביאה לשוק העבודה הוא צמצום שעות העבודה מהמשרד, והרחבת שעות העבודה מהבית או מרחוק. הרבה עובדים שגם ככה הגיעו למשרד בשביל לשבת על המחשב ולחזור הביתה, גילו כי הם יכולים לעשות את אותם הדברים מהבית, במחשב האישי שלה מהחדר או מהסלון, בשעות שנוחות להן ובפיג'מה…

גם פגישות, שבעבר הוצרכו הגעה של כל המשתתפים לאותו המקום, המציאו את עצמן מחדש בתוכנת zoom, וחסכו זמן רב ויציאה מהבית. הגמישות הזאת יכולה להביא נשים רבות שבעבר לא יכלו להתחייב למשרות תובעניות בהייטק, בפיננסים או בתחומים אחרים בגלל שהוצרכו לטפל בילדים, להתברג גבוה יותר בשוק העבודה או במקום עבודתן בפרט. הדבר יכול להביא לצמצום פערים מגדריים ולחלוקה שיוויונית יותר במטלות הבית – שהרי גם גברים יוכלו לעבוד מהבית באותה הגמישות.

נכון שהערבוב בין הבית לעבודה לא מתאים לכל אחד ואחת. אבל כל זה, יחד עם מתן ההקלות המתבקשות בהגשת בקשה לחל"ת לנשים שעובדות בעבודות משנה במערכת החינוך, כמו סייעות, יכולים דווקא להביא לחיים גמישים ומאוזנים יותר בין מקום העבודה לבית. ולהביא נשים- וגם גברים- לעסוק במקצוע שהם אוהבים, להתפרנס בכבוד, ולבלות יותר זמן עם משפחתם. בנימה אופטימית זו, נקווה שהשינויים הטובים שהקורונה הביאה איתה, ישארו גם אחרי לכתה.