יצירתיות כלכלית בימי קורונה

משבר הקורונה גרם לאנשים רבים לאבד את מקום עבודתם, והכריח אותם להמציא את עצמם מחדש בתחום שלהם, או בתחומים חדשים לגמרי. מה יש לאנשים שעשו את זה לומר? בכתבה שלפניכם.

משבר הקורונה גרם לטלטלה אדירה בשוק העבודה. שכירים ועצמאים רבים בתחומים שונים, הפכו בין לילה חסרי עבודה, מפוטרים או בחל"ת, והיו צריכים לפתוח חסכונות, למצוא נישה אחרת בתוך התחום, או בכלל להמציא את עצמם במחדש בתחומים שונים לחלוטין. שוק העבודה נמצא ב60% מנפח העבודה שבו היה קודם לכן, ובימים אלה הלמ"ס הכריז על 12% מובטלים כיום בישראל. הנתונים ברמת המאקרו אכן מפחידים, וכשמסתכלים על הפרטים, אפשר לראות אנשים רבים שעסק שבנו במו ידיהם שנים רבות, כאלה שרק התחילו לרוץ עם ההצגה או המופע שכתבו, או מדריכי טיולים בארץ ובחו"ל, מוותרים על החלום הגדול שלהם בלית ברירה, והולכים לעבוד בעבודות אחרות בלית ברירה.

רחל עבדה כמדריכת טיולים, עד שהקורונה טרפה את כל הקלפים: "בקיץ שעבר עשיתי קורס תו תקן, שזה בעצם הדרכת טיולים במערכת החינוך, וכשהסתיים הקורס התחלתי להשתלב בכל מיני מדרשות טיולים וארגונים כמו השומר החדש. נהניתי מאוד, מצאתי משמעות בתפקיד הזה והשכר היה טוב. וזהו, אז באה הקורונה ונראה לי שזה היה אחד הענפים שמיד נפגע."

תוך כמה זמן הוציאו אותך לחל"ת?

ממש בשניה, בשניה. אני זוכרת את היום הזה שהייתי צריכה למחרת לצאת לטיול, וכבר בניתי את המערך ועשיתי הכנה עם המחנכת והכל היה מוכן. ארזתי את התיק והרגשתי שאני יוצאת למשהו לא ודאי, ואז שלחו הודעה שהטיול התבטל. זה היה מתי שבית ספר בגבעת ברנר נכנס כולו לבידוד בגלל שאיזה מורה חלתה בקורונה ממש בהתחלה. פשוט ביטלו לנו. וזהו, מאז ועד עצם היום הזה הענף הזה לא החלים בכלל, בניגוד לענפים אחרים. וגם לא החזירו אותנו עד היום. גם בניגוד לתרבות, שרוב האנשים מרגישים את החיסרון, את ענף הטיולים רוב האנשים לא מרגישים כל כך.

אז מה את עושה עכשיו?

יצאתי לחלת, והתחלתי לחפש עבודה. גם בשביל הכסף, וגם כי רציתי להעסיק את עצמי. והדרישה שלי היתה לא שכר מינימום. אני בחורה מוכשרת, עבדתי בהרבה תפקידים, למה שאני אסתפק ב29 וחצי שקל?! ואז התחלתי לחפש עבודות וראיתי שהכל בשכר מינימום, ממש ככה. והקטע המרתיח הוא שעבודות שהציעו בשכר הזה היו עבודות ממש מתישות, מאוד פיזיות וקשות.

כמו מה?

כמו מחסנאית, עובדת דלפק, חפירות ארכיאולוגיות, דיילת מזון בסופרים… בסוף מצאתי עבודה משרדית ב35 שקל לשעה, שהיתה לי משעממת נורא וממש לא מותאמת ליכולות שלי. את חושבת שיום אחד ענף הטיולים יחזור לעצמו?

לדעתי זה יהיה אחד הענפים האחרונים שיתאושש. אני גם רואה בעיניים, רוב הדברים חזרו. אבל אנחנו, הטיולים, אין מה לדבר.

מתי, מוזיקאי, טוען שבניגוד למה שרחל חושבת על ענף הטיולים, תמיד יהיה לאנשים צורך במוזיקה. בנוסף, בניגוד לרחל, הוא דווקא לא שינה כיוון בתקופה הקורונה וממשיך לעבוד בתוך ענף המוזיקה, רק בנישה אחרת שלה: "אני עובד עכשיו כנגן קבוע בתזמורת, אחרי שעבדתי בה כמחליף במהלך השנה. התזמורת כרגע לא מתפקדת, לכן אני מנגן בחתונות.

איך זה עובד עכשיו בתקופת הקורונה?

פה ושם יש קצת חתונות. יש גם איזה סיוע, קטן אמנם, מביטוח לאומי. סך הכל מסתדרים איכשהו. יש מצב שעוד חצי שנה אני אצטרך לחפש עבודה אחרת, אבל כרגע אני ממשיך לנגן. כמה אתה עובד פחות כמוזיקאי עכשיו יחסית לתקופות אחרות?

אני עובד הרבה פחות. גם כל שנה בשנים האחרונות, היתה לי יותר ויותר עבודה, והתפתחתי מאוד בתחום הזהה, ובאמת השנה המחזור שלי היה אמור לגדול בצורה מאוד משמעותית. בעצם חזרתי אחורה חמש שנים מבחינת כמות העבודה. זה גם נורא משתנה משבוע לשבוע בגלל ההנחיות. פתאום יש עוד כמה חתונות, אירועים מצולמים ועוד. אני אישית מעדיף להצטמצם ולהמשיך לעסוק במקצוע ובתחום שלי, מאשר ללכת לחפש עבודה יציבה. אבל אני חושב שזה די נדיר. לרוב האנשים ההכנסה היציבה חשובה, ולי זה פחות קריטי כרגע כרווק".

לפי חברת ההשמה מנפאואר, מעסיקים בתחום המלונאות והמסעדנות צופים שקצב הגיוס ברבעון הקרוב יהיה חלש ביותר ויעמוד על מינוס 21%, 31 נקודות פחות מהתקופה המקבילה בשנה שעברה. מה שאומר שלרחל ולמתי יהיה קשה לסמוך על חזרה לשגרה.

מה כן אפשר לעשות? כדאי לחשוב איך אפשר בעזרת הכישרונות והניסיון שיש לכם בתחום שהיום במשבר לא נצרך, להביא אותו לידי ביטוי בעבודות דומות. רחל נתנה דוגמא מקולגות שלה, שהתחילו לעבוד כמדריכי פנימיות ובדברים דומים אחרים.